סליקים בפתח תקווה

באתר זה ניתן למצוא את מיקומם של הסליקים המרכזיים של ארגון ה"הגנה", ארגון האצ"ל וארגון הלח"י, המהווים חלק מסך הסליקים שהיו בתקופה המנדטורית. שכן הרבה יותר סליקים מאלה הנמצאים כאן היו בבתים ובחצרות של חברי הארגונים שמפעם לפעם החליפו את מיקומם בשל הצורך בחשאיות.
כאן באתר העלנו את העיקריים שבהם. חשוב לציין כי הסליק כמושג שימש לא רק להחבאת או הסלקת נשק ותחמושת אלא גם כמקום אימונים, מפקדות אזוריות וכן מקום לגיוס חברים חדשים.

דבר המנהלת


לרגל ציון שנת המאה ליסוד ארגון ההגנה, תלמידי כיתת מופת ח 2  מחטיבת הביניים בן צבי פתח תקווה, בניהולה של הגברת מלכה פורמן, בחרו לחקור את סיפורם של הסליקים בעיר .
במסגרת המחקר, תיעדו התלמידים את סיפורי ההגנה והמחתרות, שפעלו בעיר פ"ת. המידע הרב שנצבר יונגש לציבור הרחב בדרכים מגוונות ובאמצעים שונים מתוך רצון להנחיל את מורשת המחתרות וההגנה שפעלו לפני קום המדינה.

דבר יו"ר חברי ארגון ה"הגנה"



תלמידים חביבים,
בשנה זו תש"פ – 2020 מציין ארגון ה"הגנה" 100 שנים להיווסדו. מקובל לומר כי ה"הגנה" הניח את היסודות של צבא ההגנה לישראל. זה נכון לכשעצמו, אך בעצם קיומו של הארגון, דרכי התנהלותו וערכיו בארץ ישראל עד קום המדינה, ומאז שזו קמה, החברה במדינת ישראל אמצה את אורח החיים ההתנדבותי, התרומה לחברה והערבות ההדדית. עולה אפוא שארגון ה"הגנה" הניח למעשה את היסודות החברתיים והתרבותיים של מדינת ישראל כשזו קמה, ומלווים את החברה הישראלית עד עצם היום הזה.
הארגון שלנו בפתח תקווה, דור ההמשך, ממשיך במסורת יפה זו של התנדבות ותרומה. כששמעתי כי כיתת מופת ח2 בחטיבת הביניים בן –צבי בהובלת המורה בלה פלדמן, פועלת להנציח את מורשת הארגון בתחום הסליקים, רחב ליבי. שכן מעבר לעיסוק שלכם כנערים ונערות בפעילות הנצחת מורשת ה"הגנה", הרי המידע שאתם מוסרים הלאה לא יסולא בפז. אי אפשר לתגמל את פעולתכם הברוכה אלא במילה אחת: תודה!!
תודה על המאמץ, על הזמן המושקע ועל מסירת המידע הלאה.
מוקירכם
אלי אשרי, עו"ד
יו"ר ארגון חברי ה"הגנה" בפתח תקווה.

היישוב היהודי והתמודדותו עם הטרור הערבי


החל מראשית ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל, היו צריכים המתיישבים להגן על עצמם מפני השכנים הערבים. כל רצונם של המתיישבים הראשונים ואלה שבאו אחריהם והקימו מושבות נוספות, לקנות אדמות, להתיישב עליהן ולעבד אותן. אכן הם קנו אדמות, התיישבו, עיבדו והפיקו יבולים נאים. מציאות זו לא מצאה חן בעיני השכנים הערבים. אכן, בסיפורי ראשית המושבות שזורים אירועי התנפלויות של שכניהם הערבים. כולל ב"אם המושבות" היא פתח תקווה. כארבעה חודשים לאחר עליית מתיישבי פתח תקווה על אדמות "אומלבס", שקנו בכסף מלא, בט"ו באב תרל"ח אראה ההתנפלות הראשונה. איכרי המושבה גרשו את הערבים במקלות, קלשונים ועמודי ברזל. עם שוך "הקרב" התברר לתושבי המושבה הצעירה שהם צרכים להתארגן באופן מסודר ויעיל לקראת הבאות. כחלק חשוב מהתארגנות זו, היה רכישת נשק מערביי האזור, מחיילים תורכים ומהבדואים במרחבי ארץ-ישראל.
בשלב הזה צריך לזכור כמה נקודות. כל האדמות שעליהם התיישבו יהודים עד קום המדינה נקנו בכסף מלא. תחילת ההתיישבות היהודית החלה הרבה שנים לפני הקמת המפעל הציוני. פתח-תקווה כזכור נוסדה בתרל"ח - 1878 בעוד שהמפעל הציוני הוקם בתרנ"ח - 1898, עשרים שנה חלפו מאז ההתיישבות ועד להקמת המפעל הציוני. עם תחילת ההתיישבות היהודים בארץ-ישראל שלטו כאן התורכים, שלא השליטו את מרותם השלטונית, כמו גם שלא השקיעו בארץ-ישראל בשום תחום כמו: דרכים, ניקוז מים, בריאות ואכיפת חוק. הישוב היהודי נאלץ להגן על עצמו בכוחות עצמו בעודו מקים את המושבה, המושב או הקיבוץ. בדיוק כמו בעת העתיקה, כשעם ישראל חזר לארצו מגלות בבל. היטב לבטא זאת מנהיג היהודים דאז, נחמיה באומרו: "הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל, עֹמְשִׂים; בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה, וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח. יב וְהַבּוֹנִים--אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל-מָתְנָיו, וּבוֹנִים; וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר, אֶצְלִי... וְהָיוּ-לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר, וְהַיּוֹם מְלָאכָה" (נחמיה ד' י"א-ט"ז). ההיסטוריה של ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל והתנכלות השכנים חוזרת על עצמה גם בעת החדשה. לשלטון התורכי לא הפריע שהיהודים אוגרים נשק להגנה עצמית. כשם שלא הפריע להם שהערבים מתנפלים על שכניהם היהודים. כשתכפו ההתנפלויות ונאגרו כמויות גדולות ותחמושות אז התורכים החלו להחרים נשקים בעיקר לצרכים שלהם. בפרט בימי מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה, כך שתחילת המאה העשרים (שנת 1900 ואילך) החלו היהודים להחביא באופן קבוע נשקים מפני השלטון התורכי. על אף זאת היו מקרים במושבות, ובפרט פתח תקווה, שהחלו להחביא כלי נשק ותחמושת כבר משנת 1890, סוף המאה ה-19. אם נדייק הרי שבסוף המאה ה-19, מאז שנוסדה פתח תקווה לא דיברו על סליקים והחבאת נשק. דובר יותר על "מחסני נשק" נעולים מחשש גנבתם על ידי שודדים ערביים שהסתובבו במרחב כולו. כך שמדובר יותר באחסון נשק ושמירתו ולא על החבאת. כאמור מסמוך למלחמת העלום הראשונה ואילך מדברים על הסלקת החבאת נשק מפני השלטון.
בתום מלחמת העולם הראשונה, ארץ ישראל הייתה כבושה בידי הבריטים. הישוב היהודי נשם לרווחה, שכן תלה את תקוותיו במנדט הבריטי שישליט את מרותו כאן בארץ ויפעל למיגור ההתנפלויות, למיגור השודים ולמיגור ההפקרות. אכן השלטון פעל למיגור ההפקרות, אך לא מנע מהערבים להמשיך לתקוף את הישוב היהודי. ככול שההתנפלויות על היישוב היהודי עד ליום ה2 בנובמבר 1917 היו על רקע של שוד העלאת עדרי צאן על שטחים החקלאים וסיבות נוספות שעניינן שנאת הערבים עם הישוב היהודי, הרי שמה – 2 בנובמבר 1917 שבו נתנה הצהרת בלפור בדבר הקמתו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ההתנפלויות והרציחות לבשו אופי לאומני. המגמה הייתה למנוע את מימוש הצהרת בלפור. מאחר וההתנפלויות והיריות הלכו וגברו הרי היה צורך ביותר כלי נשק בכמות ובאיכות. ההמשלה המנדטורית הגבילה מאוד את כמות כלי הנשק ותחמושת שהייתה לכול ישוב להחזיק. הבריטים חישבו לכל ישוב כמות, שמבחינת הבריטים, אמורה הייתה להספיק להגנה עצמית. הישוב היהודי לא הסתפק בכך והחל לקנות כלי נשק מהערבית סביב, מהבדואים, מחיילים תורכים שרעבו לאוכל ומכרו את כלי הנשק שלהם בעבור כסף לקנות אוכל. כלי נשק רבים אלו הוסלקו מחשש שהשלטון הבריטי יימצא אותם. מאורעות תר"פ, תרפ"א - 1921,1920 המחישו ליישוב היהודי עד כמה חשוב להחזיק כליל נשק בכמות מספקת בכל יישוב ויישוב.
שנות ה-20 היו שקטות יחסית בכל הנוגע לרציחות ופגיעות ביהודים, והבריטי שלטו במצב. על רקע הרגיעה והבטחת הבריטים להשליט סדר, החלו הבריטים לדרוש את הסגרת הנשק המוסלק, ובטענה שרק השלטון הוא בעל הסמכות להשליט שקט. המציאות הזו גרמה לכך שיהודים החלו למסור כלי נשק לשליחי השלטון הבריטי. רובם לא מסרו והמשיכו להחביא את כלי הנשק מפני השלטון.
ככל שחלפו השנים, התברר יותר ויותר כי השלטון הצבאי המנדטורי הבריטי הולך ועויין את הישוב היהודי אף שבמקביל השלטון האזרחי הבריטי סייע להנחת תשתיות לקראת הקמת "בית לאומי" לעם היהודי בארץ-ישראל על פי הצהרת בלפור וכתב המנדט שניתן לבריטים על ידי חבר הלאומים. כאמור, ככל שהתקרב מועד פקיעת המנדט הבריטי בחמישה עשר למאי 1948, הערבים הגבירו את התנכלויותיהם כלפי הישוב היהודי בארץ-ישראל כמו בפרעות תרפ"ט -1929, פרעות תרצ"ו, תרצ"ט - 1939,1936 ובשנים שבין לבין. המצב הלך והחמיר, בשנים מתום מלחמת העולם השנייה בתש"ה- 1945 עד קום המדינה בשנת תש"ח - 1948 המציאות בארץ-ישראל הייתה כזו שהתפתחה מלחמה הדדית בין הערבים ליהודים. לצורך כך היו צריכים כלי נשק ותחמושת מצד אחד, ומצד שני השלטון הצבאי הבריטי הקשה את ידו והגביר את חיפושיו אחר נשק מוסלק.
עם השנים, בנוסף לסליקים שהכילו נשק ותחמושת, היו כאלו ששימשו כבתי מלאכה לייצור ותיקון של כלי נשק וחומרי חבלה. היו מרפאות מוסלקות, מרכזי אימונים ועוד. מצב זה נמשך עד קום המדינה. מקום המדינה כל כלי הנשק נמסרו לידי צה"ל - צבא ההגנה לישראל שהוקם. אם כי ראוי לציין שהיו קיבוצים שנמנעו למסור את כלי הנשק שלהם לידי צה"ל אלא הם החזיקו אותם אצלם. כך לאורך השנים נשמרו הסליקים בקיבוצים כי חברי הקיבוץ האמינו שבענייני הגנה הם יכולים לסמוך רק על עצמם. רק לאחר שנות דור לאחר הקמת מדינת ישראל הסכימו בניהם למסור את הנשקים לצה"ל, אך בעת מסירתם הם היו לכל היותר מוצגים במוזיאונים. כך התייחסו וכך הם נשמרו עד היום. גם הסליקים שנתגלו ונחשפו הפכו להיות יעדים לביקור ולימוד נושא הסליקים שסייעו ליישוב היהודי להתמודד עם הטרור הערבי.

מהו סליק?


סליק הינו מקום מחבוא לפעילות מחתרתית, מקום להחבאת נשקים, מסמכים סודיים, התכנסויות לדיונים ולאימונים, מרפאות חשאיות ועוד.
השימוש במושג הסליק התקבע בתקופת טרום הקמת המדינה, בעת שלטון המנדט הבריטי, אז בנה ארגון "ההגנה", כמו גם שאר המחתרות, סליקים ברחבי הארץ כדי לספק נשק להגנת היישובים השונים, שכן הבריטים מנעו מהיישוב היהודי להחזיק נשק להגנה עצמית אלא במספרים מועטים ואינם מספיקים. כל כלי הנשק שהיו מעבר למותר הוסלקו. כך גם הפעילות הארגונית, האימונים והפעילות המבצעית נעשו בחשאיות ובמקומות מחבוא שונים.
אנו חוקרים 22 סליקים שהם חלק ממספר גדול יותר של סליקים שהיו ברחבי פתח תקווה. חלקם היו סליקים של ארגונים וחלקם בבתים פרטיים, שגם הנשקים הללו עמדו לרשות הארגונים: ההגנה, האצ"ל והלח"י.

סליק 1


היה ממוקם במשק הפועלות רחוב שרעבי. כיום בית הספר גן ונוף.
משק הפועלות הוקם בשנות השלושים של המאה ה- 20, כמקום הכשרת בנות לעבודה חקלאית. קדם למסגרת זו בית הספר לחינוך חקלאי לבנות, בו לימדה בין השאר רחל המשוררת.
הסליק הוקם בלב משק הפועלות, במקום הכי פחות צפוי מבחינת ממשלת המנדט הבריטי. שכן, זה היה מוסד חינוכי וככזה אין סיכוי שסליק עם נשק ותחמושת ימוקם בתוכו. סליק זה היה זמין בחזית מול ערביי יהודייה, קולה, פג'ה וכפרים נוספים.
הסליק היה בן זוגו של סליק נוסף. גם מיקום בנייתם מעיד על הקשר בינהם, היכן נמצא סליק 2?




סליק 1

סליק 2


הסליק ממוקם בלב השטחים החקלאים של משק הפועלות שגבלו בשטחי מושב עין-גנים.
כיום: מצוי שם גן ילדים עירוני. בפינת הרחובות אחד העם ורחל המשוררת.
מתוך הנחה שהבריטים לא יחפשו נשק ותחמושת בשדות מעובדים, כרו בור גדול בשטח החקלאי מתחת המקום בו עמד מחסן המיכון החקלאי.
היה בצד המזרחי של המושבה בעוד שהסליק המרכזי (3) נבנה במרכז המושבה. איפה נמצא סליק 3?
סליק 2

סליק 3


נמצא בבית פרלמן ברחוב עין גנים 27.
כיום: המקום משמש חדר המורים והמנהלת בבית הספר "עין-גנים".
משפחת פרלמן רכשו את הבית ממשפחת מאירוב, ממייסדי עין-גנים. הבית מוגבה על פני סביבתו וגובה זה נוצל לחפירת מעין מרתף מתחת לבית לצורך הקמת סליק.
הסליק הוקם במרכז המושב ליד בית העם, כיום בית הכנסת המרכזי של עין-גנים.
לסליק היו כמה כניסות שאפשרו להיכנס מצד אחד ולהימלט, בשעת הצורך, מכניסה נוספת.
סליק מרכזי זה שימש את מושב עין-גנים בעוד שהסליק הבא (4) שכן בגבול שבין עין-גנים למושבה פתח תקווה. היכן נמצא סליק 4?
סליק 3

סליק 4


בית רוטברד.  רחוב הרצל פינת רחוב אהרונסון. כיום מתגוררת שם משפחה שרכשה את הבית, והיא מנועה לשנות פרטים אדריכליים כי הבית לשימור.
הואיל ורוטברד היה קבלן בניין ולכן הוא בנה למשפחתו בית מפואר עם פריטים אדריכליים מיוחדים.
ארגון האצ"ל (ארגון צבאי לאומי),ראה לנכון להקים סליק בחצר ביתו של חבר ארגון האצ"ל, רוטברד. הם חישבו ומצאו כי הבריטים אינם מחפשים נשק ותחמושת בביתו של קבלן בניין שהוכר על ידיהם ככזה וששיתף עימם פעולה.
ראוי לציין כי הסליקים שהפעילו אנשי האצ"ל והלח"י כונו על ידיהם מחסני נשק.
כמו כל מערכת צבאית היה צורך בסליק (5) שיתחזק את כלי הנשק והתחמושת. היכן נמצא סליק 5?
סליק 4

סליק 5


מסגריית אברהם רוגובסקי. רחוב הרצל פינת רחוב חפץ חיים, כיום: מרכול "מגה בעיר".
במקום זה הייתה המסגרייה של אברהם רוגובסקי, חבר ארגון ה"הגנה", ממנה הוא התפרנס. הארגון ניצל עובדה זו ובהסכמתו הקימו בירכתיי המסגרייה, מאחורי קיר פנימי, מפעל קטן לייצור, תיקון ושיפוץ כלי נשק, כמו גם ייצור חומרי חבלה ורימוני יד. המסגרייה שפעלה בחזית כלפי הרחוב היוותה מסווה למפעל זה. סליק זה פעל עד ימי הקמת המדינה. המסגרייה המשיכה לפעול שנים רבות לאחר מכן.
ליד סליק זה היה "המפגוש" שבו התכנסו מפעם לפעם פעילי ה"הגנה" לדיונים (6). היכן נמצא סליק 6?
סליק 5

סליק 6


בית אברהם שפירא. רחוב הרצל 20, כיום מבנה עירוני לפעילות תרבות וחברה.
אברהם שפירא שנמנה על ראשוני השומרים בפתח תקווה הקים את "ועד השמירה" בפתח תקווה. בפרעות תרפ"א- 1921, הוא ניהל את ההגנה על המושבה פתח תקווה כנגד הפורעים הערבים. לימים כשהוקם ארגון ה"הגנה", ביתו היווה מקום להתכנסות מחתרתית לפעילים ולמפקדים. במשך השנים הקימו בחצר ביתו סליק ששימש את אותם המתכנסים, לשעת הצורך.
מול בית שפירא התגוררה האחות רוחמה גולדפרב אשר ביתה שימש כמעין מרפאה ובית חולים שדה מחתרתי לפצועי ארגון ה"אצ"ל".
אברהם שפירא נפטר ב-25 לדצמבר 1965 והוריש את ביתו לעיריית פתח תקווה. בבית זה נמצאים משרדי ארגון חברי ה"הגנה", דור ההמשך.
בפתח תקווה הוקמה ישיבה שתרמה אף היא למאמץ המלחמתי של היישוב (7). היכן סליק 7 נמצא?
סליק 6

סליק 7


ישיבת לומז'ה. רחוב הרצל 7, כיום ישיבת לומז'ה.
הישיבה הוקמה בשנת תרפ"ה - 1925. הישיבה הועתקה מהעיירה לומז'ה שבפולין על ידי ראש הישיבה ותלמידיו שעלו ארצה. זו הישיבה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל מחוץ לירושלים וחברון. מבנה הישיבה זהה למבנה הישיבה שהיה בלומז'ה.
הואיל וזו הייתה ישיבה שבה למדו תורה, ארגון ה"הגנה" ניצל זאת בידיעה שהבריטים לא יעלו על דעתם שבתוך ישיבה שבה נמצאים תלמידים ורבנים בלבד יסליקו נשק. לכן הקימו במקום סליק. הוא נבנה מתחת לגרם המדרגות שהובילו לקומה השנייה.
ארגון ה"הגנה" ניצל את מוסדות החינוך לבניית סליקים בתוכם (8). היכן מצוי סליק 8?
סליק 7

סליק 8


בית ספר "נצח ישראל" לבנות. רחוב מוהליבר 10, כיום בית ספר "נצח ישראל" לבנים ולבנות.
בית הספר הוקם בשנת תרס"ד- 1904 כתלמוד תורה. עם מעבר ניהולו על ידי תנועת ה"מזרחי" הפך לבית ספר בחסות מוסדות היישוב היהודי.
ארגוני המחתרות ניצלו את העובדה שהמבנה שימש כמוסד חינוכי. ארגון ה"אצ"ל" הקים שם מרכז מחתרתי לקבלת חברים חדשים וכמרכז לאימונים.
"סליק אימונים" זה פעל עד ימי הקמת מדינת ישראל. בית הספר פועל מאז ועד עתה במתכונת בית ספר ממלכתי-דתי.
במוסד חינוכי זה היו שני סליקם של שני ארגונים. היכן הסליק הזה נמצא (9) ?



סליק 8

סליק 9


בבית הספר "נצח ישראל" לבנות ברחוב מוהליבר 10. כיום בית ספר חמ"ד "נצח ישראל".
במקום הייתה תעלת ניקוז מבוטנת שניקזה את מי הגשמים במרחב בית הספר אל מחוצה לו, כיום רחוב ההגנה. בתחתית התעלה ארגון ה"הגנה" בנה תחתית כפולה. במרווח בין תעלת הניקוז המבוטנת לבין התחתית שהייתה מבוטנת אף היא, נבנה סליק לנשק ולתחמושת ששימש את ארגון ה"הגנה". מכיוון שכל הפעילות הייתה מחתרתית, ארגון האצ"ל שפעל בתוך בית הספר לא ידע על הימצאות סליק זה. כמו גם, שארגון ה"הגנה" לא ידע על פעילות האצ"ל בבית הספר. לאורך התעלה המבוטנת היו פתחים שדרכם הוכנס והוצא הנשק המחתרתי.
בלב המושבה הוקם בית הכנסת הגדול שם גם ה"הגנה" בנתה סליק. נסו למצוא אותו (סליק 10).
סליק 9

סליק 10


בית הכנסת הגדול "בית יעקב", רח' חובבי ציון 35. כיום בית הכנסת המרכזי של פתח תקווה.
בית הכנסת נחנך בשנת תרנ"ח - 1898, ומאז עד עתה משמש כבית התפילה המרכזי של פתח תקווה. בשנות המנדט הבריטי ארגון ה"הגנה" ניצל את העובדה שהבריטים לא יעלו על דעתם לחפש נשק בבית כנסת.  במרכז בית הכנסת קיימת בימה, עליה קוראים בתורה. חלק מרצפת הבימה הינה ריצפת עץ. ככל הנראה, מטעמים אקוסטיים. הארגון השתמש בחלל שמתחת לרצפת העץ כסליק להטמנת כלי נשק ותחמושת. רצפת עץ זו, כוסתה בשטיח עליו עמד החזן.
ישנו עוד מוסד דתי שגם הוא נוצל לבניית סליק בתוכו. היכן הוא (סליק 11)?
סליק 10

סליק 11


בית המשפט המנדטורי רחוב מונטיפיורי 7. כיום בניין משרדים.
מבנה זה שימש את בית המשפט המנדטורי לעניינים אזרחיים. לימים, כשהוא העתיק את מקומו לרחוב פינסקר, התמקם שם בית הדין הרבני. על הבמה שעליה ישבו השופטים ולימים הדיינים, נמצא שטיח שמתחתיו הייתה רצפת עץ שניתן היה לפתוח אותה ובפתיחתה היה מתגלה חלל. במקום זה ארגון ה"הגנה" יצר סליק לנשק ותחמושת. הארגון העריך כי הבריטים לא יצפו שבמקום כה מכובד לנו, היהודים, יוקם סליק.
סליקים נבנו גם בבתי פעלי ה"הגנה", אחד מהם היה גם מורה בבית הספר פיק"א. היכן ממוקם סליק זה (12)?
סליק 11

סליק 12


בית המורה אליהו ירקוני. רחוב רוטשילד 56. כיום בית קומות למגורים.
אליהו ירקוני היה מורה לטבע וחקלאות בביה"ס פיק"א וחבר פעיל בארגון ה"הגנה". בחצר ביתו גידל המורה מיני ירקות שונים. הבית היה בקצה המושבה, ממנו והלאה היו פרדסים. מאחר והוא הוכר על ידי הבריטים כאיש חינוך, הרי שהם לא העלו בדעתם שבחצר ביתו של המורה יוקם סליק. הואיל ומקום זה היה קצה המושבה וחצר ביתו של איש חינוך, ארגון ה"הגנה" ניצל זאת וחפר במקום בור גדול מדופן והסליק בו נשק ותחמושת.
לימים, בשנת 1947 הוקמה בסמוך אנדרטה לזיכרו של "הנדיב הידוע", הברון בנימין אדמונד רוטשילד שסייע בהקמתן ובהתפתחותן של מושבות בארץ ישראל. בכלל זה סייע גם למושבה פתח תקווה.
גם המושבה הקטנה והסמוכה לפתח תקווה הייתה צריכה להגן על עצמה, וגם היא בנתה סליק במקום מרכזי. היכן הוא (סליק 13)?
סליק 12

סליק 13


בית כנסת "תפארת בנימין" רחוב לוחמי הגטו 18 . כיום משמש כבית כנסת "תפארת בנימין".
נבנה על ידי תושבי כפר-גנים סמוך לעלייתם על הקרקע בשנת תרפ"ז-1927 הוא קרוי על שמו של אחד הפעילים והגבאים המרכזיים.
ברצות אנשי המושבה כפר-גנים להגן על עצמם, הם הקימו סליק לנשק ותחמושת במקום הכי לא צפוי. כך שלא יהיה לבריטים עילה לחפש במקום זה. הסליק נבנה מתחת לגרם המדרגות שהובילו לקומת עזרת הנשים.
מי מחברי מפקדת ה"הגנה" בנו בביתם סליק. היכן הוא נמצא (14)?
סליק 13

סליק 14


בית משפחת יוסף מרקוס. רחוב היסמין 3. כיום בית משפחת מרקוס.
יוסף מרקוס היה נשוי לרבקה בתו של בנימין יהלום, מייסד המושבה כפר-גנים. יוסף היה פרדסן כמו רבים מתושבי המושבה. לימים נבחר לכהן כיושב ראש ועד המושבה. יוסף נמנה על מפקדי ארגון ה"הגנה" בכפר-גנים.
בפרדסיו הוקם סליק. שכן, הממשלה המנדטורית לא העלתה על דעתה שבפרדסיו של ראש ועד המושבה יתכן שיהיה סליק.
לצד ארגון ה"הגנה" פעל גם האצ"ל במושבה וגם מי מחברי הנהגת האצ"ל בנה סליק בביתו. היכן נמצא סליק זה (15)?
סליק 14

סליק 15


בית בנימין קפלן. רחוב לוחמי הגטו פינת רחוב דגל ראובן. כיום בית קומות למגורים.
בנימין קפלן היה מפקד האצ"ל בכפר-גנים. בחצר ביתו בנה סליק אשר אצל האצ"ל כונה "מחסן נשק".
הסליק פעל עד ימי הקמת מדינת ישראל.
לארגון האצ"ל היו סליקים משלו. אחד מהם בקצה המושבה. היכן הוא? (16)?
סליק 15

סליק 16


קצה רחוב לוחמי הגטו אז קצה המושבה כפר-גנים ותחילת פרדסי כפר-גנים.
שם הוקמה מפקדת האצ"ל של כפר-גנים. כיום אזור הכיכר המחברת בין רחובות לוחמי הגטו, יטקובסקי ומסקין.
האצ"ל התמקם בשולי המושבה מתוך מגמה להתרחק ממרכז העניינים וכדי שלא תחשף המפקדה והסליק של הארגון.
לא רחוק מכאן התגורר רב המושבה כפר גנים, גם בביתו הוא שמח שיבנה סליק. היכן נמצא בית הרב (17)?
סליק 16

סליק 17


בית הרב צוויק - רחוב הנשיאים פינת רחוב העצמאות. 
הסליק מוקם בחצר ביתו של הרב. כיום בית כנסת כפר גנים ב'.
הרב בן ציון צוויק היה רבה של המושבה כפר גנים עד שהיא מוזגה עם העיר פתח תקווה בשנת 1962.
הסליק נחפר בחצר בית הרב מתוך הנחה שהבריטים לא יעזו לחפש בחצר בית הרב. דבר שהוכיח את עצמו כנכון.
הסליק פעל עד ימי הקמת מדינת ישראל.
בסמוך למפקדת ההגנה בקיבוץ גבעת השלושה הוקם גם כן סליק במרכז מוסד חינוכי. היכן הוא נמצא (18)?

סליק 17

סליק 18


בית הספר האזורי ללימודי חקלאות של ארגון העובדים. הסליק נחפר בקצה שטחי החקלאות של בית הספר באזור מכוורת. רחוב קפלן 34. כיום החווה החקלאית ללמודי חקלאות לילדי פתח תקווה.
בית הספר לחקלאות לילדי העובדים הוקם בשנת תרצ"ד - 1934 והוא יועד לקלוט אליו את ילדי העובדים מאזור השפלה.
על תלמידיו נמנו יצחק רבין, רחבעם זאבי, רפי איתן ורבים אחרים.
בית הספר נסגר בשנת תש"ח - 1948 בשל מיעוט תלמידים שכן כולם גויסו ל"הגנה" ולפלמ"ח.
עם השנים הפך בית הספר לחווה חקלאית אליה מגיעים מאות תלמידים כדי לחוות עבודה חקלאית.
לא רחוק ממוסד חינוכי זה הייתה חורשה ששימשה כמרכז אימונים של ה"הגנה". היכן היא (19)?

סליק 18

סליק 19


חורשת אורנים היוותה בסיס לאימוני ההגנה שכן היא הייתה על האדמות החקלאיות של גבעת השלושה. 
כיום חורשת אורנים ובתי מגורים ברחוב השושנים.
שכן בקיבוץ זה מוקמה מפקדת ההגנה, וחברי הקיבוץ אהדו את חבריהם ב"הגנה". הם העלימו עין מפעילות הארגון.
השכונות הדרומיות תרמו אף הן את חלקן להגנת המושבה וגם אצלן נחפר סליק. היכן היה הסליק בשכונה הדרומית ביותר (20(?



סליק 19

סליק 20


חצר בית ברחוב הושע פינת רחוב יונה בשכונת שעריה. היה זה סליק של ארגון האצ"ל.
כיום חצרות ובתים בני קומה אחת.
שכונת שעריה אוכלסה בידי תימנים עולים חדשים ובני מושב מחנה יהודה. רבים מהם שרתו בארגון האצ"ל, אך טבעי היה שהסליק שנמצא שם יזוהה עם ארגון האצ"ל.
בנוסף לכך, הייתה עמדת הגנה של אצ"ל אל מול הכפרים הפורעים סביב.
מושב שעריה היה מושב בת למושב האם, מחנה יהודה. היכן הסליק במושב האם (21)?
סליק 20

סליק 21


פרדס ובית של משפחת פיקרסקי ברחוב הבעל שם טוב 47 במושב מחנה יהודה. 
היה זה מקום מחבוא של מפקד ארגון האצ"ל מנחן בגין.
כיום על השטח ממוקם המתנ"ס השכונתי לזרוס.
הואיל ורבים מבני השכונה שירתו באצ"ל ובלח"י ראה לנכון מפקד האצ"ל מנחם בגין שהסתתר מפני הבריטים להגיע לכאן ולהסתתר מפניהם שכן במקום הזה הוא הרגיש נוח ובטוח.
סביב פתח תקווה היו מושבים נוספים אחד מהם היה המושב הדתי של הפועל המזרחי שגם חבריו תרמו את חלקם לה"הגנה" וגם אצלם נבנה סליק. היכן הוא (22)?
סליק 21

סליק 22


בית משפחת לפידות, רחוב ריינס פינת רחוב רמח"ל במושב כפר אברהם. כיום בנויים על השטח הזה בתי קומות למגורים.
אדמות מושב כפר אברהם נקנו על ידי הרב אריה סלבנדי בשנת תרע"ג - 1913 אשר רצה להקים במקום בית יתומים ליתומי הפרעות בחו"ל. השטח עבר יעודים שונים עד שבשנת תרצ"ו - 1932 הוקם מושב דתי בשם כפר אברהם. תושבי המושב התנדבו לארגון ההגנה והקימו במסגרתו מחלקה דתית לגברים ולנשים. הנשק בסליק זה אצל משפחת לפידות שהיו פעילים בארגון ה"הגנה" שימש את חברי המושב בשעת הצורך.
סליק 22

מסע הסליקים


אבא, למה אסור?


הלכתי לבית הספר, השמיים והשמש העידו על כך שמשהו טוב עומד לקרות. חייכתי, כאילו יודעת משהו שהאחרים אינם יודעים וזימרתי בשקט שיר שאני וחברתי הטובה שרה כתבנו יחד. הגעתי לפאתי המושבה, מתקרבת לבית הספר, וראיתי איש נכנס לבור, חברו מעביר לו שקים גדולים מלאים בדברים שלא ידעתי מה הם ומכניסם לבור. "מה? מה הוא..." מלמלתי לעצמי "מה הוא עושה?", נעצרתי להתבונן למשך כמה דקות, מקווה שלא יבחינו בי. לבסוף הם הבחינו, מעט מבוהלים לרגע, אך כשראו את פניי נרגעו והמשיכו בעבודתם. היה נדמה שהשזוף מביניהם, זה שלבש בגדים מהודרים ביחס לבגדי השני, אמר: "היא משלנו, זה בסדר", "אתה בטוח שהיא לא תלשין לבריטים?" קראתי את שפתיו של השני, מה שהיה די קשה בהתחשב בשפמו הענק שכיסה כמעט את כל פיו. הפניתי את גבי אליהם ולא זכיתי לשמוע את תשובתו של האדון המהודר, ממשיכה לחשוב על היום הנהדר שצפוי לי, למרות הדבר המשונה שקרה לפני רגע. סוף כל סוף הגעתי לבית הספר, נפנפתי לשלום לשומר האדיב שהכרתי עוד ממפגשי המושבה והוא החזיר לי חיוך. נדתי בראשי לכיוונו וצעדתי לכיתה. "היי שרה!" אמרתי לחברתי ברגע שהגעתי לכיתה, "לילך! בוקר טוב!", חיבקה אותי שרה, "אני יכולה לבוא אלייך היום?" אמרתי לה ונזכרתי במה שאבי אמר לי הבוקר לגבי ביקוריי חברים. אני זוכרת שאמר שיש משהו שחבריי אינם צריכים לדעת, וכך גם אני. בטחתי באבא, ידעתי שהוא יעשה הכל בשבילי, הוא ידע שאני עדיין מתגעגעת לאימי שנרצחה באחת מהפרעות שהערבים ארגנו. ידעתי שהוא היה מוכן לכל בשביל שאהיה שמחה ובטוחה, "אני מעדיפה לבוא אלייך, אמא שלי חולה ואני לא רוצה שתידבקי" ענתה לי שרה, "אז נלך אלייך?" אמרה, ממתינה לאישור ממני. לא ידעתי מה לומר, זכרתי את מה שביקש אבי והגבתי בחפיזות: "יש לי אירוע משפחתי! בבית! אי אפשר לבוא אליי", שרה הסתכלה עליי במבט מבולבל ואמרה: "אז אנחנו לא יכולות להיפגש בכלל, את צריכה להיות שם". צחקתי במבוכה וגירדתי בראשי "שכחתי, לא נורא, פעם אחרת" "אני יכולה לבוא לאירוע! כמו בפעם הזו לפני חצי שנה!", טענה שרה בהתלהבות, "לא!" התפרצתי ויצאתי מהכיתה, רצתי הביתה, כבר לא מנופפת לשומר לשלום, חולפת על פני הבית שלידו ראיתי את שני הגברים, מנסה שלא לבכות מרב חוסר הידיעה. סוף סוף הגעתי הביתה, להפתעתי השער היה פתוח והאור בבית דלק, נכנסתי הביתה וראיתי את אבא משוחח עם שני גברים בחדרו, הצצתי לחדר וראיתי בתוכו את האדון המהודר ואת חברו. חמקתי משם במהרה ורצתי לחדר: "הסליק הוקם, רק ילדה יהודייה קטנה אחת ראתה אותנו, אנחנו לא חושבים שהיא חשדה" שמעתי אותם מדברים, עמדתי על המיטה, מצמידה את אוזני לקיר, מצוטטת להם. לרגע מעדתי וצליל 'בום' ענק נשמע ברחבי הבית, אבי נכנס בצעדים גדולים לחדר, הרים אותי ואמר: "לילך, שמעת משהו?!"

הפחד שרודף אותי


חוסר הוודאות בכמה החודשים האחרונים משפיע יותר מדי על חיי. אני מודע לכך שאני לא היחידי שחי בחוסר הוודאות כבר תקופה ארוכה אבל אני מרגיש שאני היחידי שמוטרד מהמצב הנוכחי בצורה קיצונית. העתיד של חיי משפחתי לא מובטח, המנדט הבריטי מעמיד את כולנו בסכנה. הערבים ממשיכים לתקוף ביישוב היהודי וכל מה שנותר לי לעשות זה לנדב את ביתי וחצרי לבקשת ארגון ה"הגנה" להקמת סליק לנשק ותחמושת ולקוות שבזמן הנכון אצליח לשלוף אותו ולהגן על מישפחתי. "אבא, אני יכולה להזמין את איזבל היום הביתה?" רותם, ביתי הקטנה קוטעת את שיחתי עם יוסי, שכני הקשיש. חיוך מתוק מרוח על פנייה הקטנות והתמימות שבה מתפזרת לכל עבר. "אני מצטער חמודה, דיברנו על זה. לא תוכלי להביא חברות הביתה בתקופה הקרובה. אולי תשחקו ביחד בשכונה?" אני מחייך חצי חיוך ומושיב אותה על ברכיי. היא מסובבת את פרצופה אליי בעצב ומושכת את כתפיה. דמעות של אכזבה זולגות במורד לחייה המלאות, היא מנגבת אותן בעזרת אגודלה ומושכת מעט באפה האדום מבכי. "למה אתה ואימא אף פעם לא מרשים לי להביא את איזבל הביתה?" היא יורדת מברכיי, רוקעת ברגלה ומשלבת את ידייה בכעס. יוסי נאנח בתסכול ואני? אני מתוסכל בדיוק כמותו. איך אוכל להסביר לילדה כה קטנה שאני מחביא נשק מתחת לאפה? איך תוכל ילדה כה קטנה להבין שהמצב הביטחוני רק הולך ומדרדר וביקורה של איזבל עלול לעלות בחייה במידה ואיזבל תגלה על הנשק ותספר למישהו? "אתם לא יכולים לקחת סיכון, זה לא הזמן, אי אפשר היום לבטוח באף אחד.." יוסי מצטרף להתלחששויות הזהירות שלי ושל אישתי במטבח. אני לוגם מכוס המים הקרים ומהנהן בראשי. "אני יודע, לא התכוונתי". אני מביט בייאוש מבעד לחלון ומבחין בכוכבים הזוהרים שמקשטים את השמיים השחורים ומודה לאלוהים שעוד יום עבר מבלי שיגלו על הסליק הפרטי שלנו. אישתי מניחה את ידה החמה על כתפי ומציעה לי ללכת לישון ולתת למחשבות שמטרידות את רוחי לנוח מעט ולהתעורר שוב לבוקר שלמחרת. אני מהנהן. מברך ללילה טוב את יוסי, מנשק את מצחה של ביתי הקטנה ונשכב במיטתי הקשה כדי שאוכל להתעורר מחר אל עוד יום עבודה מתיש שאותו ילוו עוד מחשבות, פחדים וחששות..

התוצר


חידה למציאת הנשק

רמז: צילצול הטלפון הוא לא מקרי.

קרא עוד
אתר זה נבנה באמצעות